דבר תורה לפרשת נח- מהרב גולן כהן, ראש הישיבה
נח איש צדיק תמים היה בדורותיו.
חז"ל שמים דגש על המילה בדורותיו.
לכאורה המילה "בדורותיו" מיותרת, הרי וודאי שנח היה צדיק תמים בדורותיו. אלא אומרים לנו חז"ל שהתורה באה להדגיש דרך מילה זו את האישיות של נח. דהיינו זה היה נכון לאותו דור, אבל בדור אחר- נח היה משהו אחר.
וכאן הדעות חלוקות בחז"ל. יש דורשים לשבח ויש דורשים לגנאי.
הדורשים לשבח מסבירים פשוט. שאם בדור כזה שכולו רשעים, עד שהקב"ה היה צריך להחריב את העולם, נח היה צדיק- בדור של צדיקים וודאי וודאי שהיה צדיק יותר.
סברה זו בחז"ל מסתדרת לנו וברורה, למה שלא נדרוש לשבח את נח שהתורה מעידה עליו שהיה צדיק תמים.
אך יש דעה אחרת בחז"ל, שדורשת לגנאי, שאילו היה בדורו של אברהם- לא נחשב לכלום.
דעה זו צריכה ביאור.
למה לדרוש לגנאי ולא לשבח?
כדי להבין זאת נביא מדרש נוסף.
חז"ל אומרים, כשנח יצא מהתיבה וראה את החורבן הוא בא בטענה כלפי הקב"ה, למה הקב"ה עשה כזה חורבן.
ועל כך ענה לו הקב"ה, שהוא היה צריך לפני החורבן להתפלל להשם שלא יחריב את העולם. ולא עכשיו, אחרי החורבן.
הרב זוין בספרו על פרשיות השבוע שם לב לנקודה מעניינת בפירוש רש"י על התורה.
אלו שדורשים לשבח משווים אותו לדור של צדיקים.
ואלו שדורשים לגנאי – משווים לאברהם אבינו. למה יש שינוי? אם יש כאן מחלוקת בחז"ל, צריך להיות מחלוקת על אותו עניין.
מסביר הרב זוין שבאמת אין מחלוקת בחז"ל. השאלה היא לאיזה נקודה באישיות של נח אנחנו מתייחסים.
בפן האישי באמת נוח לדרוש את נח לשבח. אם בדור כזה של רשעים גמורים הוא היה צדיק תמים- בדור של צדיקים על אחת כמה וכמה שהיה צדיק יותר.
אך אם אנו מסתכלים על אישיותו של נח ביחס לחברה, לאכפתיות שלו כלפי החברה, נח שונה לחלוטין מאברהם אבינו. אברהם אבינו ושרה אמנו פעלו ועבדו להכניס כמה שיותר אנשים תחת כנפי השכינה.
חז"ל מדמים את נח כצדיק פרווה, ואת אברהם כצדיק תנור.
ההבדל בין שני סוגי הצדיקים הוא שפרווה מחממת את מי ששם את הפרווה עליו. ואילו תנור משפיע על כל הסביבה כולה.
לפי הסבר זה, בעצם אין מחלוקת בחז"ל.
מי שדורש לשבח- מדבר על הצד של נח בצדקות האישית שלו. צדיק פרווה. ומי שדורש לגנאי מדבר על הצד של נח כלפי הסביבה- צדיק תנור.
נזכה בעזרת השם להיות צדיק תנור שמשפיע על כל החברה כולה.
שבת שלום ומבורך.
סיור לציון יום הזכרון הלאומי לאירועי השביעי באוקטובר
ביום שני יצאו תלמידי הישיבה למסע משמעותי ומרגש בעוטף עזה, לציון יום הזיכרון הלאומי לאירועי השבעה באוקטובר.
את היום פתחנו בתחנת המשטרה בשדרות, שם שמענו עדויות וסיפורים מטלטלים על גבורתם של השוטרים בבוקר שבת שמחת תורה.
לאחר מכן, המשכנו לקיבוץ נחל עוז, שם שמענו את סיפורו מעורר ההשראה של מיקי, לוחם ימ״מ, ששיתף אותנו בגבורתו ובמאבקו במחבלים שהגיעו לביתו באותה השבת, וכיצד הצליח להציל את משפחתו ומשפחות נוספות בקיבוץ.
בהמשך סיירנו במתחם הנובה במקום שבו התרחש אחד האירועים הקשים והכואבים של השבעה באוקטובר.
התלמידים עמדו מול עוצמת הכאב והאובדן, התייחדו עם זכר הנרצחים והנרצחות והתחברו לסיפורים האישיים שמאחורי השמות והתמונות.
משם הגענו למגרש המכוניות השרופות שהפכו לסמלים של כאב, אובדן לצד גבורה, ערבות הדדית ותקווה.
את היום חתמנו בציון הבבא סאלי בנתיבות, בתפילה מרגשת, בריקוד ובסעודה מושקעת, מתוך חיבור לאמונה, לתפילה ולכוחו של עם ישראל .
שירה בציון הבבא סאלי
