מדרגתו של אהרון – לב נקי מקנאה
כאשר משה עומד במעמד הסנה והקב"ה מבקש לרתום אותו לשליחות, משה מסרב. הוא מעלה טענות רבות, ולבסוף אומר: "שלח נא ביד תשלח". אז נאמר: "ויחר אף ה' במשה". והשאלה מתבקשת: מה אירע כאן, שדווקא בשלב זה כעס הקב"ה על משה? מדוע לא כעס עליו קודם לכן? האם רק לאחר חמש טענות נגמרה, כביכול, סבלנותו של הקב"ה?
הרי אנו אומרים בתפילה: "כי לא אחפוץ במות המת, כי אם בשובו מדרכו וחיה" – ועד יום מותו הקב"ה ממתין לו, ואם ישוב מיד מקבלו. אם כלפי רשעים אין הקב"ה חסר סבלנות, על אחת כמה וכמה כלפי משה רבנו. אם כן, מדוע דווקא כאן מופיע חרון אף ה'? מה יש בטענה החמישית שמביאה לכך?
כדי להבין זאת, יש לעמוד על משמעות דבריו של משה: "שלח נא ביד תשלח". מה אומר כאן משה רבנו? המדרש מסביר שמשה ביקש לכבד את אהרון אחיו. בשעה שמשה ברח למדיין, אהרון נשאר במצרים והתנבא לעם ישראל. כך נאמר בפסוק: "כה אמר ה' הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה, ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן". כלומר, הקב"ה כבר בחר באהרון בעודו במצרים.
לכן אמר משה בליבו: וכי אכנס עתה לתחומו של אחי, והוא יצטער על כך? בשל כך לא רצה משה ללכת, ואמר כביכול: שלח את אהרון – מדוע אתה שולח אותי? משה מבטא כאן רגישות עמוקה ואהבה גדולה לאחיו. לכאורה, זוהי מן הטענות החזקות והאציליות ביותר, ודווקא עליה כועס הקב"ה – מדוע?
התשובה היא שמשה לא עמד על גודל מדרגתו של אהרון. הקב"ה מעיד עליו: "וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בליבו". על כך אומר רבי שמעון בן רבי יוסי: "הלב ששמח בגדולת אחיו – ילבש אורים ותומים", שנאמר: "והיו על לב אהרון". כלומר, הקב"ה אומר למשה: האם אתה יודע מי הוא אהרון? ליבו נקי מקנאה. כאח גדול שזכה לנבואה במצרים, וכאשר מגיע האח הצעיר ותופס את השליחות המרכזית – ליבו שמח. אין בו שמץ של קנאה.
בזכות נקיות הלב הזו זכה אהרון לשאת על ליבו את האורים והתומים, שעליהם שרתה השכינה בגילוי. את מדרגתו הרוחנית הגבוהה זכה לקבל דווקא בזכות טהרת הלב.
לב נקי מקנאה הוא גם לב היכול לאהוב את הבריות. על כך אומר הלל הזקן: "הוי מתלמידיו של אהרון: אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". איזו השפעה יש לאדם שליבו נקי: איזו אהבת בריות הוא מסוגל לה, ואיזו שכינה שורה בלב כזה – ומתוך כך, ומקרבן לתורה.
